כמעט כל אישה שמופיעה היום על הבמות שלנו זוכרת בדיוק את הרגע הראשון. הרגע שבו היא עמדה בכניסה לסטודיו עם לב פועם ידיים קצת רועדות ומחשבה אחת בראש אני לא רקדנית. אין ניסיון אין ביטחון ולפעמים גם לא אמונה. אבל היה משהו אחד חזק יותר מהפחד הרצון לנסות.
הצעד הראשון הוא תמיד הכי אמיץ
נשים מגיעות אלינו מכל מקום בחיים אימהות סטודנטיות נשים באמצע קריירה ונשים שחיפשו שינוי. אף אחת מהן לא נולדה רקדנית הן נולדו נשים עם גוף עם רגש ועם חלום קטן שלא תמיד העזו להודות בו. בשיעורים הראשונים התנועות מגושמות הראש מלא מחשבות והמראה לפעמים מאתגרת. אבל משהו בסטודיו מאפשר להישאר לנשום ולהמשיך.
הביטחון נבנה צעד אחרי צעד
עם הזמן הגוף לומד הקצב נכנס והתנועה הופכת טבעית יותר. אבל השינוי האמיתי לא קורה רק בגוף. הגב מתיישר המבט מתרומם והקול הפנימי משתנה. ממישהי שאומרת אני לא יכולה למישהי שאומרת תסתכלו עליי. הריקוד הופך לכלי לא רק לביטוי אלא לבניית זהות חדשה.
מהרצפה אל הבמה
יש רגע מיוחד שאי אפשר לשכוח. הרגע שבו אישה מבינה שהיא לא רק לומדת לרקוד היא רקדנית. המעבר לבמה לא קורה ביום אחד הוא תוצאה של דרך של התמדה ושל אמון. הבמה היא לא רק אור ומוזיקה היא הצהרה. אני כאן אני נראית ואני גאה בעצמי.
כשהחיים משתנים יחד עם התנועה
נשים שמתחילות לרקוד מספרות על שינוי עמוק גם מחוץ לסטודיו. הן מדברות בביטחון מציבות גבולות מרשות לעצמן לחלום. יש מי שמצאה אומץ לעזוב מקום שלא טוב לה יש מי שפתחה דלת לקריירה חדשה ויש מי שפשוט התחילה לחיות אחרת. הריקוד לא שינה רק את הגוף הוא שינה את הדרך שבה הן תופסות את עצמן.
הסטודיו כבית לצמיחה
ב־Fire Dancers לא מחפשים כישרון מחפשים רצון. הרצון לזוז להתפתח ולהאמין בעצמך גם כשקשה. הסטודיו הוא מרחב שמאפשר טעויות צמיחה וחגיגה של הצלחות קטנות וגדולות. ההופעות הן לא מטרה הן תוצאה. תוצאה של דרך אמיצה שנשים בוחרות לצעוד בה.
אם הן הצליחו
גם את יכולה אם את קוראת את זה וחושבת זה יפה אבל לא בשבילי תדעי ככה בדיוק הן חשבו. השינוי לא התחיל בכישרון הוא התחיל בהחלטה אחת להיכנס לסטודיו ולזוז. לפעמים כל מה שצריך כדי שהחיים ישתנו זה צעד קטן ומוזיקה אחת שמתחילה. והשאר מתרחש מעצמו.
